כרים חאן, התובע הראשי של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג / צילום: AP-Mary Altaffer, Shutterstock; עיבוד: טלי בוגדנובסקי
הכרזת התובע הכללי של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC) היום (ב'), על כוונתו להעמיד לדין את ראשי חמאס מחד ואת ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה מאידך, משדרת לעולם מסר אחד - כניעה ללחץ.
● שאלות ותשובות | האם נתניהו וגלנט לא יוכלו לטוס לחו"ל? כל המשמעויות של ההחלטה הדרמטית המסתמנת
● "בקשה שערורייתית": תגובות חריפות בעולם נגד החלטת התובע בהאג
● ההחלטה הפתאומית: פרטים חדשים מאחורי הודעת התובע בהאג
● התובע שנפגש עם משפחות בעוטף וכעת חוששים שיוציא צווים נגד ממשלת ישראל
בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג הוא חלק ממארג של ארגונים בינלאומיים, שהחל מה-7 באוקטובר מתחרים זה בזה בתפיסת כותרות בנוגע למצב בעזה, ולא מהססים להשתמש בכל הסופרלטיבים האפשריים - החל מ"אפוקליפסה", דרך "גיהינום לילדים" ועד "ג'נוסייד" - כדי למשוך תשומת-לב.
במשך חודשים חברי המילייה הזה - הכולל את סוכנות האו"ם לפליטים, משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, אונר"א, משרד מזכ"ל האו"ם, המתאמת ההומניטרית לשטחים ולעזה וארגונים לא ממשלתיים פרו-פלסטינים - הקפידו לציין את שתיקתו של כרים חאן, התובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי. הם טענו כי הוא נכנע ללחץ של המממנות של בית הדין, ללחצים מכיוון ברלין והאיחוד האירופי, לאיומים מוושינגטון, לרמזים מלונדון, ונמנע "ליישר קו" איתם בנוגע למה שהם תופסים כמעבר שיטתי על החוק הבינלאומי בעזה על-ידי ישראל בשבעת החודשים האחרונים. כרצח עם, לא פחות.
כעת, באופן לא מקרי, חאן התייצב בפני המצלמות והודיע לראשונה בראיון ל-CNN על כוונתו. ההכרזה הפומבית של חאן, שנעשתה עוד לפני שהודיעו לחשודים, מעידה על מטרתו האמיתית. חאן הציב את עצמו במרכז בצעד שמאותת לעולם: אני אתכם, פומבית. אני מיישר קו והצטרפתי למחנה של המזדעזעים, היוצאים לרחובות בקריאות נגד הציונות, המשתלטים על הקמפוסים ואלה המביעים הבנה ל"הקשר ההיסטורי" של מעשי הזוועה של חמאס ב-7 באוקטובר. יישרתי קו ונכנסתי לאירוע.
קשה עדיין לעמוד על מהות התוכן המשפטי של ההחלטה, או לדון בעובדה שבית הדין הפלילי הבינלאומי ניכס לעצמו סמכויות רבות, מאינטרסים שונים, כדי לקדם את התפיסה שלו של צדק. או על כך שבית הדין מצדיק את קיומו, את המנגנון היקר מאוד הנדרש למשרות היוקרתיות בו, בהליכים שנמשכים שנים ארוכות ושלא משנים כלום במציאות. מימון בית הדין תלוי בתרומות של המדינות המממנות של האו"ם. אך אם ארה"ב תשוב ותאיים על מימון זה, אין ספק שקטר וסין ישמחו לפתוח את הארנקים.
איזון מופרך בין מנהיג ארגון טרור למנהיג דמוקרטי
אבל המהלך יוצא הדופן - לדרוש צו מעצר במהלך הקרבות נגד מנהיג של מדינה דמוקרטית שנלחמת על קיומה בפני התקפות טרור - יהווה קו פרשת מים. ישראל פועלת במסגרת הדין הבינלאומי (או טוענת שהיא פועלת במסגרת הדין הבינלאומי ומקבלת בינתיים אור ירוק מבריטניה ומארה"ב), בליווי משפטי קבוע סביב הפעלות הצבאיות שלה. עצם העובדה שבדיונים שהתקיימו עד כה בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) לא הוצאו צווים שמשמעותם שישראל מבצעת ג'נוסייד, מציגה את חאן כמי שנחפז להאשים, ללא סיבה ברורה.
אולם הנקודה המרכזית היא שעצם הנסיון לייצר "איזון" בין העמדה לדין של מנהיג ארגון טרור לבין העמדה לדין של מנהיג דמוקרטי, מאיינת בבת-אחת את החשיבות שבדמוקרטיה ובשלטון החוק.
אם כל פעולה היא "השמדה" - כפי שקרא לה חאן בדברו על סעיפי האישום נגד יחיא סינוואר מצד אחד ובנימין נתניהו מצד שני, ואם הוא כבר יודע לקבוע שנתניהו אחראי לעבירות על החוק הבינלאומי שכוללות הרג - אז מה היתרון שבלחימה במסגרת דמוקרטיה? האם לשם ניצחון בקרב לא עדיף חופש הפעולה המוחלט ללא מחויבות לערכים ולאמנות בינלאומיות? אם בסופו של דבר שתי הגישות מובילות לאותו ספסל נאשמים, מה מותר הדמוקרטיה מאיסלמיזם קיצוני?
זו גישה כה מסוכנת, שיכולה רק לחזק רודנים ומדינות דיקטטוריות, לתמוך בשלטון הכוח ולטרפד שיתופי-פעולה וערכים משותפים בין מדינות, שזה הזמן שהעולם יגיב להכרזה של חאן בגינויים. אירופה וארה"ב, כמו גם מדינות אחרות, יצטרכו להחליט אם הן נותנות לכרים חאן את היכולת לפגוע במעמד הדמוקרטיה וביחסים הבינלאומיים בעתיד הקרוב לעין. בינתיים, התובע הבריטי מתנהג בדיוק כפי שחמאס, וארגוני טרור ברחבי העולם, קיוו שיתנהג.