הוא היה אחד האנשים הקרובים לנתניהו, היום הוא חושף: "לא הייתי מחזיק במשרד שלו חודש"

ליל המתקפה האיראנית על ישראל תפס את פרופ' יוג'ין קנדל על כביש ירושלים־תל־אביב, אחרי שנסע להביא את בתו הביתה משדה התעופה. "בתי הייתה בדרך לכנס בחו"ל, והיא הורדה מהמטוס בשל המתקפה שבדרך. לא היו מוניות אז נסעתי לקחת אותה", הוא נזכר. "זו הייתה חוויה מוזרה. פתאום התחלנו לראות כל מיני עצמים בוערים שעפים מעלינו בשמיים. לא אחד או שניים, אלא עשרות. וכל זאת בשקט מוחלט. עצרנו בצד הכביש, ולצדנו עצרה מכונית נוספת. יצאה ממנה אישה שהחלה לבכות מרוב פחד. חיבקתי את בתי ואת אותה אישה, בעוד מעלינו עשרות עצמים בוערים, כמו פלישה ממאדים".

● שאלות ותשובות | איזה נשק ישראל תקנה בתקציב של 14 מיליארד דולר?
● מומחים מסבירים: אלו הסיבות שבכירי חמאס שוקלים לצאת מקטאר

למרות החרדה שאחזה ברבים מהישראלים בין ה־13 ל־14 באפריל, המתקפה האיראנית שמנתה 331 טילים וכטב"מים נבלמה כמעט במלואה - הצלחה פנומנלית שיוחסה לחיל האוויר ומערכות ההגנה הישראליות וכן לסיוע שקיבלנו מברית ההגנה הרב־לאומית. קנדל, לשעבר יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, ומכהן כיום כיו"ר מכון Rise ויו"ר הבורסה לניירות ערך, רואה בכך "הישג מדהים", אך הוא טוען שיש לו גם צד אפל.

מהו הצד האפל?
"אחרי מלחמת המפרץ ישראל הבינה שהיא חייבת להיות מוגנת מפני מהתקפות טילים, ולכן היא ניהלה סיכונים ויצרה 'יתירות' מאוד גדולה. מה זו יתירות? זו העובדה שיש לך גם את חיל האוויר וגם ארבע רמות של מערכות הגנה (כיפת ברזל, קלע דוד, חץ 2 וחץ 3, ה"ו), פלוס יכולות התקפיות.

"אבל כשיש לך יתירות, ותחושת מוגנות, התוצאה היא שפחות מחשבים סיכונים, בדומה לחגורת בטיחות שמאפשרת להתפרע בכביש. למשל, העובדה שאיפשרנו את התעצמות החמאס היא כי יש לנו את כיפת ברזל. מה שעשינו לפני שבוע מול האיראנים - זו טכנולוגיה מול טכנולוגיה. אבל זה לא ברור שמול גדודים מתאבדים, טכנולוגיה תצליח באותה מידה. תרחיש שבו אלפי מחבלים על אופנועים וטנדרים נכנסים באלפים ומתחילים לטבוח באזרחים - זה לא משהו שהיה מחוץ לדמיון. אנחנו צריכים להיות מוכנים לכל התרחישים, לא רק לאלה שבהם אנחנו טובים".

עלות בלימת המתקפה מוערכת ב־4־5 מיליארד שקל. זה סכום שמצדיק את עצמו לדעתך?
"האם הוא הצדיק את עצמו בלילה של 13 ל־14 לאפריל? כמובן. האם זה משהו שהוא ישים לאורך זמן? זאת אומרת, האם בכל פעם שזורקים עלינו טיל של עשרות אלפי דולרים, נוכל לענות בטיל של מיליון דולר? אז לא, זה לא יכול להימשך. ההיבט החיובי הוא, שהראינו שמהערכות שלנו יודעות להתמודד עם מתקפת הטילים הבליסטיים הגדולה בהיסטוריה".

 יירוטי כיפת ברזל מעל שמי אשקלון, ערב מתקפת הכטב''מים מאירא / צילום: Reuters, Amir Cohen

סביר להניח שהתעשייה אווירית, רפאל ואלביט יקבלו כעת הזמנות רבות מכל העולם.
"אני מתאר לעצמי שיהיו לזה משמעויות מבחינת המכירות של המערכות האלה לעולם, והנכונות של מדינות שונות לשתף איתנו פעולה בפיתוח של מערכות נוספות. זה משהו שיפחית את העלות".

הגענו לפרשת דרכים. איך נצא ממנה?

קנדל (65), מהכלכלנים הבכירים בישראל ויו"ר המועצה הישראלית לכלכלה בשנים 2009־2015, לא הרבה להתראיין בשנים האחרונות. בשיחה עמו כיום, כשהוא עומד בראש מכון המחקר והמדיניות Rise Israel (לשעבר Start-Up Nation Policy Institute) חשוב לו להעביר מסר חד־משמעי: אם ישראל וממשלתה לא ישנו כיוון בהקדם, הכלכלה תקרוס, והמדינה עמה.

"אני לא מנסה לדכא אף אחד", הוא מדגיש. "המטרה שלי היא שתקום ממשלה שתדע לחזק את מה שטוב ולהגן מפני מה שמסוכן, ושתעשה זאת עם מחשבה לטווח ארוך. זה לא קורה היום". קנדל מחדד כי זו לא רק בעיה שלנו. "בדרך כלל מערכות פוליטיות מעדיפות להוציא כסף על מה שנותן פירות בטווח המיידי על פני מה שמונע אסונות בעתיד".

בהקשר זה, קנדל מספר על נכדו הבכור שנולד לפני כחודש וחצי, והיה רוצה לראותו חי ומשגשג בישראל כשיגדל. "אני רוצה שנוכל להנחיל לו ערכים שיוכל לממש במדינה הזו, מבלי שמישהו יכפה עליו ערכים אחרים. אני גם לא רוצה שיכפה ערכים על אנשים אחרים".

אם ישראל תמשיך בכיוון שבו היא צועדת עכשיו, הנכד שלך לא יוכל לחיות כאן?
"לצערי זה יהיה נכון לא רק לנכד שלי. הרבה אנשים נוספים לא יוכלו לחיות פה".

כי המדינה תקרוס. הכלכלה תקרוס.
"כן. אם אף אחד בממשלה לא דואג לכלכלה תחרותית, אז מי יממן לנו את כל הביטחון ורמת חיים שאנחנו מצפים שתגדל כל שנה? אם נהיה מבודדים ברמה הבינלאומית, אז איך נוכל לממש את הפוטנציאל של האזרחים ולקדם ידע, מדע וחדשנות, שתלויים בשיתוף הפעולה מול העולם? גם כך, אנחנו מייצאים את כוח האדם הכי מיומן שלנו בקצב הכי גבוה בעולם המפותח".

אתה מדבר על בריחת מוחות?
"כן. זה לא משהו שהתחיל ב־2023, אלא 25־30 שנה קודם לכן".

השאלה אם הקצב גדל.
"בדיוק. עדיין אין לנו נתונים לגבי זה. מה שכן ראינו, הוא שבשנה האחרונה, מספר המדענים והיזמים שחזרו לישראל קטן בהשוואה לעבר".

"בלי כלכלה לא נוכל להגן על עצמנו"

מה, אם כך, ישראל צריכה לעשות כדי למנוע את קריסתה? קנדל מדבר על עניין בסיסי למדי: ניהול סיכונים. כדי להמחיש את כוונותיו, הוא מספר סיפור על אדם שמקבל מרופאו בשורה מרה על כך שיש סיכוי של אחוזים ספורים לכך שיחלה במהלך חייו בסרטן סופני. כדי למזער את הסיכוי לאפס, עליו לעבור כבר עכשיו טיפולים קשים, המלווים בתופעות לוואי. "אותו אדם תולש שערותיו ושואל את הרופא 'מה לעשות?', והוא משיב: אם הגישה שלך היא 'יהיה בסדר', אז תשכח את השיחה שלנו. אבל אם אתה רוצה לצמצם למינימום את הסיכון למות בייסורים, תעבור היום את הטיפול. זה העולם שבו אנחנו חיים כיום".

תסביר מדוע.
"העולם זורק עלינו כל מיני זעזועים בהסתברויות לא מאוד גדולות, אבל גם לא קטנות. לא רק איראן, אלא גם הסכסוך בין ארה"ב לסין ומלחמת רוסיה־אוקראינה. קיים הסיכון של תנועת החרם על ישראל, BDS. הזעזועים האלה מגיעים עם השלכות כלכליות. בלי כלכלה לא נוכל להגן על עצמנו. ישנם גם זעזועים טכנולוגיים", מוסיף קנדל, ומכוון לכך שהיתרונות היחסיים שהיו לישראל בתחום ההייטק, בעיקר בעולמות הסייבר והפינטק, עשויים להיות הרבה פחות רלוונטיים בעתיד. "העולם של סייבר ופינטק - הצמיחה בו כבר לקראת עצירה", הוא אומר. "העתיד הוא בבינה מלאכותית ומחשוב קוונטי, ושם אנחנו לא מספיק חזקים.

"לצד ניהול סיכונים", אומר קנדל, "אנחנו צריכים גם לנצל הזדמנויות, כי אחד הסיכונים הגדולים הוא לפספס הזדמנויות".

בהקשר הזה מספר קנדל סיפור נוסף. הפעם, זו לא אלגוריה בדיונית אלא סיפור אמיתי על נפילתה של חברת נוקיה הפינית, שהייתה מעצמה בתחום ייצור הטלפונים. "כשהגעתי לממשלה ב־2009, אחת השאלות הראשונות שנשאלתי הייתה למה אין לנו 'נוקיה ישראלית'", נזכר קנדל. "כמו ישראל, גם פינלנד היא מדינה קטנה שבנתה חברה שהייתה הגדולה בעולם בייצור טלפונים. ב־2012, בסך הכל שלוש שנים מאוחר יותר, גם נוקיה וגם מוטורולה יצאו מהביזנס. זאת אומרת, בעולם של שינויים טכנולוגיים מהירים, גם ישראל - כמו נוקיה בזמנו - עלולה למצוא את עצמה לא רלוונטית. ואז גם לא נוכל להגן על עצמנו. זה מה שמדאיג אותי".

למרות הזעזועים שספגנו בשנה וחצי האחרונות, הכלכלה הישראלית והבורסה שאתה עומד בראשה כיו"ר, מראות חוסן. אפילו גייסתם באחרונה את המיליארדר האמריקאי ביל אקמן כמשקיע.
"יצרנו כלכלה יחסית עמידה לזעזועים כי היו לא מעט לאורך השנים, אבל הם לא היו קיומיים. ב־2023 היינו בפיגור די משמעותי לעומת בורסות אחרות. הבורסה לכשעצמה לא כל כך חשובה בהקשר זה, כי הערך שלה הוא פונקציה של החברות והמסחר בבורסה. אבל אם מסתכלים על הטווח הארוך, המגמות הן לא טובות".

"לפוליטיקאים אין מספיק תמריצים"

כדי לחשוב ולפעול לטווח ארוך, קנדל סבור שישראל זקוקה לשרים מקצועיים. "אנחנו משום מה מניחים ששרים צריכים להיות פוליטיקאים. אנחנו זקוקים לאנשים שקמים בבוקר ומתרגמים את טובת המדינה בעוד 10 שנים, לפעולות שאפשר לבצע היום".

היו שרים מקצועיים בישראל בעבר: יעקב נאמן כשר אוצר ודניאל פרידמן כשר משפטים. לא בטוח שהם הצליחו יותר משרים אחרים.
"גם אדם מקצועי בתוך קבוצה של בלתי־מקצועיים, יתקשה להצליח".

"באיזה עולם", ממשיך קנדל, "היינו הולכים לרופא, מהנדס, עורך דין, רואה חשבון, יועץ השקעות או מכונאי רכב, רק כי זכה בתחרות ריאליטי (מכוון לבחירות, ה"ו)? הציבור צריך לדרוש את שינוי השיטה, כי בשיטה הקיימת לפוליטיקאים אין מספיק תמריצים לתכנן ולדאוג למדינה בטווח הארוך".

שיטה שאיך נקרא לה?
"זה לא כל כך משנה איך נקרא לה. מה שמשנה הוא, שצריך להשתחרר מהרוטינה שלפיה מי שנמצא גבוה ברשימה פוליטית הוא זה שנבחר לכהן כשר".

יש קבוצות בציבור שמאוד מרוצות מהפוליטיקאים שלהן שמונו לשרים.
"בעיני נכון להבחין בין כנסת לממשלה. נציגים של ציבורים מסוימים יכולים לשרת אותם דרך הכנסת. זה טבעי לפוליטיקאים לרצות להיות שרים, אבל זה לא יעיל".

מה אפשר ללמוד מסינגפור?

דווקא סינגפור - אף שאינה עונה באופן מלא על ההגדרה של דמוקרטיה - מממשת לדברי פרופ' קנדל את העיקרון של תכנון לטווח ארוך, באופן מעורר השתאות. מאז הקמתה בשנת 1965, אז היה התוצר לנפש שלה כשליש מזה של מדינת ישראל, היא הצליחה לעקוף אותנו בסיבוב. כיום התוצר לנפש של סינגפור הוא כ־88 אלף דולר, פי 1.6 בהשוואה אלינו. היא דומה לישראל גם במובן זה שמדובר במדינה קטנה, מוקפת אויבים. איך, בנסיבות אלה, היא הראתה הישגים כלכליים מרשימים כל כך?

"הסינגפורים רוצים שהאדם הכי מיומן ומנוסה במדינה - לא ילך לנהל חברה אלא יבוא לנהל את הכלכלה. לכן שכרו של שר בממשלת סינגפור הוא לפחות מיליון דולר סינגפורי בשנה (כ־3 מיליון שקלים, ה"ו). אם הוא לא מתפקד, הוא מפוטר. אם הוא הוא כן מתפקד, הוא מקבל עוד 30 אחוז בונוס על ביצועים".

לו היו מציעים לך להיות שר האוצר המקצועי הבא של מדינת ישראל, היית משיב בחיוב?
"אני לא שולל זאת, אבל לא אהיה שר אוצר בעולם שבו תפקידו העיקרי הוא לחלק הטבות. לא צריך שר אוצר בשביל זה. אפשר פשוט לשים קופאית".

מה דעתך על היו"ר הנוכחי של המועצה הלאומית לכלכלה, אבי שמחון?
"אני לא חושב שהתפקוד שלו מעורר השראה, בואי נגיד ככה".

עבדת שנים ארוכות לצד ראש הממשלה נתניהו. מה אתה יכול לספר על התקופה הזאת?
"אלה היו שנים מדהימות עבורי, וזאת במידה רבה כי בשנים הראשונות נתניהו עסק רבות בכלכלה וגם נתן גיבוי. לאורך שש השנים שהייתי בתפקיד, אף אחד מעולם לא שאל אותי למי אני מצביע. לא ראש הממשלה ולא אף אחד בסביבתו. זה מצביע על כך שזה לא היה חשוב. ראש הממשלה תמיד נהג לומר לי: 'אתה תקבע מה נכון ואני אחליט אם אני מקבל את זה'. זו חלוקה מאוד טובה".

 ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ / צילום: חיים צח-לע''מ

מה השתבש?
"הרבה דברים השתבשו. זו לא המומחיות שלי לדבר על מה השתבש במערכות שלטון ולנתח שינויים באישיות. הדבר היחיד שאני יכול להגיד, הוא שבמשרד ראש הממשלה של היום לא הייתי מחזיק מעמד חודש. וזאת אחרי שהחזקתי מעמד לאורך שלוש ממשלות וארבעה מנכ"לים".

מה עוד אתה מציע לעשות כדי שישראל תתחזק לטווח ארוך?
"לצד המועצה הלאומית לכלכלה והמועצה לביטחון לאומי, צריכות לקום מועצת טכנולוגיה ומועצה חברתית. ארבע המועצות האלה יחד צריכות להיות איגוד שמוגדר בחוק כגוף מקצועי שמסתכל קדימה. האיגוד הזה צריך להיות גוף עם הרבה כוח, כך שיוכל להצביע מול הציבור והממשלה על הכיוונים שאליהם אפשר וצריך להוביל, והכיוונים שמהם יש להיזהר. הייתי מוסיף לזה גם אקלים, שנמצא בין טכנולוגיה לכלכלה. אנחנו לא יכולים לקיים ממשלה אפקטיבית בלי זה".

"בעסקים כרגיל אי אפשר להמשיך"

את הקואליציה הנוכחית מכנה קנדל "בהשגחה עליונה" והוא מכוון לכך שהיא העירה את הציבור מהתחושה שהכל בסדר. "נעשינו יותר עשירים בזכות ההייטק, ומאוד שיבחנו את עצמנו על כך. כל זאת, כשבפועל, אנחנו הולכים לכיוון לא טוב. הממשלות של השנים האחרונות הרדימו אותנו. אתה רדום ואתה שט בנהר לכיוון של מפל ואתה לא שם לב".

"למה אני חושב שהקואליציה הנוכחית היא בהשגחה עליונה?", ממשיך קנדל, "כי עם הקמתה היא התנהלה בכזו ברוטליות ואי התחשבות בשום דבר אחר, שהיא למעשה העירה את רוב אזרחי ישראל שאמרו רק רגע, אנחנו חשבנו שאנחנו חיים במדינה אחת, ופתאום מתברר לנו שאנחנו חיים במדינה אחרת. צריך להתעורר. ב'עסקים כרגיל' אי אפשר להמשיך".