ישראל אלמסי, יו''ר ומנכ''ל ארגון ידידים / צילום: יונתן בלום
כשישראל אלמסי קיבל לידיו את עמותת ידידים, שמספקת עזרה וחילוץ בכביש, במוקד ישב אדם אחד ● כיום היא ערוכה לטפל ב-800 פניות במקביל, ובמלחמה גם הפכה לכוח מסייע
בבוקר גשום מצא עצמו ישראל אלמסי עומד ליד רכבו שאינו מניע בתקווה שמישהו יעצור ויעזור לו. "תמיד יש לי כבלים בבגאז', חיכיתי שיעבור רכב ויסייע לי", הוא נזכר. "אבל במשך שעה וחצי רכבים חלפו על פניי, ואף אחד לא עצר".
בעקבות האירוע ההוא, שהתרחש לפני כ־12 שנים, פתח אלמסי קבוצת ווטסאפ בשם "כבלים" במטרה למנוע מאחרים מקרה כמו שלו. "גייסתי לקבוצה חברים ואנשים מהחברה החרדית", הוא מספר. "אחרי חודש וחצי חבר שאל אותי אם שמעתי על 'ידידים', והכיר לי את המייסד מאיר וינר ז"ל.
"באותה התקופה זה היה ארגון נישתי במודיעין עילית עם קבוצה של אלף מתנדבים במירס. מאיר אמר לי: קח את הארגון, ותעוף איתו קדימה. חתמנו על מזכר הבנות, והקמתי את העמותה מחדש". מאותו היום הפך אלמסי למנכ"ל ידידים, עמותה העוסקת בסיוע בדרכים, עזרה ראשונה שאינה רפואית בשגרה ובחירום.
"פתחתי קבוצות וואטסאפ בכל רחבי הארץ. אם פעם ישב במוקד אדם אחד, היום אנחנו יכולים לקבל 800 שיחות בו־זמנית. זה אתגר לא פשוט לנהל ארגון עם עשרות אלפי אנשים".
איך מגייסים 65 אלף מתנדבים?
"היה קשה בהתחלה. אנשים אמרו: יש ביטוח, אז בשביל מה צריך את ידידים? אבל כשמשהו בוער בך, לא מעניין אותך מה אומרים. היום אם אני רואה רכב תקוע בצד הדרך שלא התקשר לידידים, זה מבחינתי כישלון".
השלב הבא: איתור נעדרים מהאוויר
אלמסי גדל בקריית יערים, ומשם המשיך לעולם הישיבות, ותמיד הרגיש שהוא מנהל. לדבריו, "נולדתי מנהיג. כילד הייתי זה שמארגן את כל הפעילויות". בגיל 19 התחתן, "ואז התחלתי את החיים האמיתיים", כדבריו. מ־2006 עד 2015 ניהל את רשת האופנה לגברים מענטש, שנחשבת לדומיננטית בחברה החרדית. "אח של אשתי פתח את הרשת, עסקתי בניהול ולמדתי תוך כדי תנועה".
ידידים פונה לכלל האוכלוסייה. איך קיבלו אותך כמי שמגיע מהחברה החרדית?
"לקח זמן לבנות אמון עם המגזר הכללי. בהתחלה קיבלתי טלפונים של 'מדינת הלכה', ו'אתם רוצים להשתלט על המדינה'. בסבלנות גייסתי לארגון גם את האנשים ששלחו את ההודעות האלה. היום התוצאה מדברת בעד עצמה. 40% מהמתנדבים הם לא שומרי תורה ומצוות. לראות דוס, חילונית וערבי נפגשים באירוע של העמותה, זה ניצחון".
איך השתנתה הפעילות שלכם במלחמה?
"לראשונה, פתחנו בשבת את מוקד ידידים, כי פיקוח נפש דוחה הכול. ב-24 השעות הראשונות היו 17 אלף פניות למוקד. הבנו שיש גיוס מילואים נרחב, אז הסענו חיילים לבסיסים בכל הארץ. צוותים אחרים פינו גופות מהעוטף. פעלנו עם כל השותפים העסקיים, ובמוצ"ש פתחנו מרכזים לוגיסטיים. הבנו גם שצריך פתרון טכנולוגי לכל השיחות שהתקבלו. בבוקר למחרת כבר היה לנו את בוט הברזל, שהוריד עומס שיחות. החלטנו להקים מוקד ברזל חדש, כדי להשאיר את ערוץ השגרה פתוח".
אלמסי הכין תוכנית אסטרטגית, והציב לעצמו שלושה יעדים: העלאת מורל העם, דאגה לחוסן העורף וחוסן החזית. האתגר הגדול, לדבריו, הוא לשמור על הניטרליות של הארגון. "כל מתנדב יודע שאם הוא כותב מילה שיכולה לפלג, הוא כבר לא איתנו".
מה התוכניות לעתיד?
"ב-2030 נגיע לחצי מיליון מתנדבים, אנחנו עובדים על פתרון טכנולוגי לניהול אירועים ופועלים להקמת יחידה ימית. נקים גם יחידה אווירית, שתעביר תרופות ותבצע איתור נעדרים מהאוויר".